"פטר והזאב" היא יצירה נהדרת שמספרת לנו על זאב מסוכן שנלכד על ידי פטר ולאחר מיכן מועבר על ידי הציידים אל גן החיות כדי לבלות את שארית חייו בכלוב סגור וקטן. אני מוצא קשר הדוק בין תפיסת הזאב כיצור מרושע לבין סיפורה של מדינת ישראל כמדינה, שגם אחרי הטבח בעזה, נתפסת כתוקפנית ואכזרית.
כבר כמעט 100 שנה שאנחנו משמיעים את היצירה המופלאה הזאת לילדים. מתי בפעם האחרונה עצרתם.ן לחשוב על הנרטיב בסיפור. הזאב הוא רשע ואילו פטר ושאר הדמויות הן טובות. האמנם?
בואו נחשוב על הזאב. מה הוא עשה בסה"כ . הוא טייל באזור מחייתו - היער והאחו. הוא לא נכנס אל שטח החווה של פטר אלא הגיע אל האגם שנמצא מחוצה לה. עד כה הוא לא עשה שום דבר רע לאיש!
בשלב הבא של הסיפור הוא פוגש את הברווז, שיצא מהחווה והשתכשך באגם, וטורף אותו. מה הבעיה עם זה? זאב נולד לטרוף כמו שברווז בקע מביצתו וטורף דגים. איפה פה המעשה הפסול ? אבל המספר כבר יוצר בנו תחושה שהזאב הוא רשע, לא משנה מה הוא יעשה. גם אם יגדל גדיים ויציל יתומים משריפה .... זה לא יעזור לו הוא עדיין יהיה אכזר. הציבור לא עוצר רגע לחשוב על זה. דרך אגב, גם החתול בסיפור מנסה לתפוס את הציפור ולטרוף אותה אבל הוא, בניגוד לזאב, נחשב להיות בסדר גמור, חתול הוא לגיטימי וזאב לא.
הזאב משול בעיני למדינת ישראל במלחמתה בעזה. המספר של הנרטיב בעולם קבע שאנחנו פושעים ולא יעזור לנו כלום. כל מאמצי ההסברה נידונו לכישלון מראש. אכן , אנחנו הורגים ומפציצים אבל מדוע ? כי כמו הזאב שטורף כדי לאכול ולחיות גם אנחנו עושים זאת כדי לחיות. לך תסביר את זה לפטר או לסבא שלו....
הקטע הבא שלקוח מתוך כתבה ב ynet אומר הכל על זכותנו לחיות ועל חובתנו לפעול כדי להבטיח זכות זאת: "אני פתולוג משפטי יותר מ-30 שנה, כך שקשה להפתיע אותי", אומר ד"ר חן קוגל, מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית. "ראיתי הכול, ניתחתי הכול, ראיתי גופות שהתעללו בהן, גופות במצבי צבירה שונים של מבוגרים ושל ילדים – אבל שום דבר לא דומה למה שאנחנו רואים מאז אותה שבת שחורה, 7 באוקטובר. ראינו דברים חסרי תקדים. הרוע בהתגלמותו. מגוש שחור חרוך הצלחנו לזהות שמדובר באב שמחבק את הילד הקטן שלו. אחרי ששניהם נורו מקרוב, המרצחים שרפו את הגופות ועוד כרכו חוט ברזל סביבן. אי אפשר לכנות את זה 'אכזריות', כי זו מילה שלא ממצה מספיק את הסיטואציה. זה פשע נגד האנושות, לא פחות"
בהמשך הסיפור יוצא פטר מהחווה אל שטח האחו (דרך ענפי העץ) וטומן מלכודת לזאב. אנחנו לומדים מהיצירה ששטח האחו נחשב להיות שטח המחיה של הזאב מחוץ לחווה. חשוב להבין את הנקודה הזאת : מי שפולש ומחרחר מלחמה הוא פטר שפולש אל שטח המחייה של הזאב שמצידו לא חדר אל החווה ולא טרף שם אף אחד. לאחר שפטר עושה את מעשה הנבלה הלא מוסרי של ציד חיה שלא עשתה רע אף אחד ( אלא אם אתם חושבים שזאב צריך להיות צמחוני) ולוכד אותו מגיעים הציידים ובשיירה ארוכה צועדים כולם, יחד עם הזאב האומלל, אל גן החיות.
הציידים משולים בעיניי לאנשי בית המשפט הבינ"ל בהאג שבעצם מסייעים לתוקפן שבסיפור(פטר) לצאת טוב מכל הסיפור תוך שהם מענישים את הזאב . על מה ולמה נענש הזאב במאסר עולם ? מה הוא עשה? טרף ברווז? אתם מבינים שבמשך כמעט 100 שנה הנרטיב הזה שולט בכולנו ועובר מדור לדור?!
כך כן מדינת ישראל , נתפסת כגורם רשע ואכזר על לא עוול בכפה. לא משנה בכמה עזתים נטפל בבתי החולים שלנו, לא משנה כמה נספק חשמל שלאורו הם מתכננים את עריפת ראשי ילדינו, לא משנה כמה פועלים נכניס כדי לספק להם פרנסה .... עדין העולם יראה אותם כפטר התמים ואותנו כזאבים אכזריים.
מזל טוב לאוהד מנור בן ה 9, שמצוי בידי החמאס. מי יתן ונשוב לראותו במהרה
