top of page
  • תמונת הסופר/תidan abuhav

לזכרו.

מאיר שלו, הוא בעיניי, אחד מענקי הספרות הישראלית המהווה את אחד מסממני התרבות הלאומית העברית המתחדשת. למעשה אני מציג את ספריו כדוגמא לאחד הצידוקים לקיומה של מדינת לאום יהודית, במסגרת הרצאתי " אהובתו של גנימאת". איך קשור מאיר שליו, איש השמאל לסוגיית הדמוגרפיה היהודית?


בין השנים 1993-2003 היגרו לישראל 150,000 פלסטינים שנישאו לערביי ישראל ובאו לחיות עימם. מהגרים אלו ומאות אלפי ילדיהם יזכו ברבות הימים לתעודת זהות ישראלית וזכות הצבעה לכנסת. דרך אגב 40 אחוז מעצורי המהומות במהלך מבצע שומר חומות היו אותם דור שני להגירה פלסטינית.

ממשלת שרון החליטה לעצור את התופעה וחוקקה בשנת 2003 את "החוק למניעת איחוד משפחות". נגד החוק הוגשו עתירות לבג"צ בטענה שהוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. המדינה, באמצעות הפרקליטות, הגיבה לעתירה על מנת למנוע את ביטול החוק. מה שמעניין לגלות הוא שממשלת שרון לא מצאה לנכון לטעון, בתגובה לעתירה, שמדובר בחוק שיש בו גם היבט דמוגרפי. כלומר, ממשלת שרון חששה להצהיר כי היא פועלת במכוון למנוע גידול מאסיבי של המיעוט הערבי, באמצעות מניעת איחוד משפחות. מדוע? מתוך חשש שהדבר יתפרש כמהלך גזעני נגד ערביי ישראל.


האם הגנה על דמוגרפיה במדינת לאום היא עניין גזעני?

במאמרם "זכויות אדם ביטחון ורוב יהודי" כותבים פרופ' אמנון רובינשטיין וד"ר אורגד כי ברור שללא רוב יהודי לא יכולה להתקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, כלומר למדינת ישראל, שהיא מדינתו של העם היהודי, יש זכות לשמר את הרוב היהודי שבה כדי להגן על קיומה, לא רק כמדינה יהודית, אלא גם כמדינה דמוקרטית. כלומר קיומה של מדינת ישראל, במתכונתה הנוכחית, מחייב אפליה דמוגרפית נצחית של ערבים בפרט ושל לא יהודים בכלל. האם יש צידוק לכך ? האם בשם מדינת הלאום מותר להפלות עמים אחרים לטובת עם אחד? בפועל יש צידוקים רבים לקיומה של מדינת ישראל, במתכונתה הנוכחית, אבל אני אתייחס רק לטיעון התרבותי, בהקשר כמובן למאיר שלו.

הטיעון התרבותי מבסס את ההנחה לפיה לכל לאום יש תרבות יחודית משלו שהוא זכאי לקיימה באופן חופשי. ואיפה נוכל לקיים תרבות עברית ציונית, בזכות ולא בחסד ? רק במדינה יהודית. תסתכלו סביבכם - שלטי רחובות בעברית, על שם אישים יהודים, השפה הרשמית היא עברית, סמלי המדינה הם עבריים, חלקם מימי התנ"ך, וחגיה הרשמיים הם חגי ישראל.

תרבות עברית כוללת גם את התרבות הספרותית העברית. הסופר מאיר שלו הוא מעמודי התווך של ספרות "העם המתחדש בארצו". בספריו הוא מספר את סיפור התקומה, מהחלוצים ועד ימינו, בלי למצמץ או להתנצל, על כך שהיה עם אחר, שישב פה, ושילם על כך מחיר לא פשוט. תנסו לקרוא את "יונה ונער" , "רומן רוסי" או "שתים דובים" בעיניים ערביות ותבינו על מה אני מדבר. נכון שערביי הארץ מוזכרים בשולי הסיפורים אולם הם שקופים וככל שהסיפור מתקדם, לזמננו אנו, הם לא קיימים. מאיר שליו אינו גזען. אין לכך שום קשר. הוא ציוני שכותב את האמת בלי להתבלבל. בלי לנסות להסביר ולהצטדק. החלוצים הגיעו, התיישבו, הפריחו ואז נלחמו על חייהם והקימו מדינה. אין בושה בהתנחלות המחודשת בארץ האבות ובכיבושה ועל כן מגיעה לנו מדינה ריבונית שהתנאי לה כמובן הוא רוב יהודי מוצק. ... היו מי ששילמו את מחיר חזרת העם היהודי לארצו, שליו לא מזלזל בערבים שברחו/גורשו אבל גם לא מדבר עליהם כעילה להחלשת האתוס הציוני.


האם במדינת כל אזרחיה אפשר היה לקדש את ספריו של מאיר שלו כנכסי תרבות? תרשו לי להניח שאם ישתנה הרוב הדמוגרפי והמדינה תשנה את תרבותה מתרבות עברית לתרבות כל אזרחיה... שליו לא יוכל להיות נכס צאן ברזל. שלו זאת דוגמא אחת לתרבות ישראלית שלא הייתה יכולה להתקיים אלא במדינה עברית - יהודית -דמוקרטית. אם תוותרו על הדמוגרפיה, תוותרו גם על מאיר שלו.


הערות לסיום

  1. אני לא כותב ז"ל כי טרם הפנמתי שהוא כבר לא יכתוב עוד יצירות מופת

  2. כשאני רואה את כל החארות, בני עמנו, שרוכבים באופניהם החשמליים על המדרכות , תוך זלזול מוחלט בחייהם של הולכי הרגל, בעיקר המבוגרים והילדים הרכים בשנים, אז אני כבר לא בטוח שרוב יהודי זה דבר טוב.



Comments


bottom of page