לא רק 83 פצצות במשקל טונה, שהונחתו על בית החולים ובנייני המגורים שמעל מפקדת חיזבאללה, הביאו להישג המדהים של השמדת מפקדת חיזבאללה. מאחוריהן עמד השימוש בנשק הקטלני ביותר של צה"ל: השינוי בפרשנות דיני הלחימה הבינ"ל. שינוי שהחל ב 10/2023. עד אז נמנעה מ"י מהכרעת האויב, בין היתר, מאחר והדבר היה כרוך בפגיעה באזרחים. עכשיו צה"ל והדרג המדיני הבינו שאת דיני הלחימה ניתן וצריך לקרוא גם אחרת. סוף סוף הפרשנות ההגיונית מנחה להכריע מערכה גם במחיר אנושי, לא פשוט אך מידתי, בצד השני.
כולנו זוכרים את העדות של סג"ם יותם. ב 7.10 הוא פיקד על טנק בגבול עזה וסירב לפתוח באש על אלפי עזתים שפרצו את הגבול מאחר ולא זיהה שהם חמושים. "לימדו אותנו להיות מוסריים" הוא אמר להגנתו. המוסריות הזאת זוהתה כחולשה העיקרית של הפיקוד הצבאי והדרג המדיני על ידי ארגוני המחבלים. לכן, חיזבאללה כמו החמאס בנו את כל הקונספציה הצבאית שלהם על היטמעות אזרחית: מפקדות, נקודות שיגור, מחסני אמל"ח - הכל נבנה בתוך מבני מגורים, באזורי תעשייה, בבתי חולים או מתחת לבתי ספר. במשך שנים מ"י הרגילה אותם שכך הם יוכלו למנוע ממנה להכריע אותם כי המחיר נתפס כלא מוסרי. ב 2024 השתנתה החשיבה והבינו שצריך לקרוא נכון את כללי המשפט הבינ"ל לא רק לפי אמות מידה מוסריות אלא גם לפי אמות מידה הגיוניות. אהרון ברק, דרך אגב, טען את זה כבר בבג"צ הסיכולים הממוקדים שניתן ב 2006 אבל אף אחד לא הקשיב לו. גם הוא כנראה לא היה מספיק מוסרי עבורם.
הפצצת מפקדת חיזבאללה, שנבנתה מתחת לבנייני מגורים ובית חולים, מעידה על כך שצה"ל בוחר להפסיק להיות כבול על ידי פרשנות לא נכונה של דיני הלחימה הבינ"ל. הכלל הוא שאזרחים אינם מהווים מטרה לגיטימית מחד ומאידך מטרה צבאית לגיטימית לא מוגנת לחלוטין רק בגלל שיש בקרבתה אזרחים. השאלה כמה אזרחים זה "לגיטימי להרוג", כדי להשמיד מטרה צבאית, תלויה בחשיבות המטרה הצבאית ובערך הצבאי של השמדתה. דברים אלו עולים גם מלשונו הברורה של סעיף 51 (5) לפרוטוקול הראשון של אמנת ג'נבה הרביעית: שם נקבע כי היתרון הצבאי שיתקבל הוא שיקבע האם היה צידוק בפגיעה באזרחים חפים מפשע.
אסביר: אם המטרה הצבאית, בהפצצת מפקדת חיזבאללה, הייתה הרג נקמני של קבוצת מחבלים בכירים אזי יתכן והריסת המבנים האזרחיים לא הייתה לגיטימית מבחינת דיני הלחימה שהרי מדוע זה מוסרי להרוג אזרחים רק כדי לממש עונש מוות לחבורת רוצחים? אבל אם תוצאת ההרג היא פגיעה קשה ביכולת הארגון להמשיך ולתפקד, זריעת אימה ובלבול בקרב הכוחות הלוחמים שלו ובכלל יצירת אפקט אדיר גם על מפקדי החמאס ואויבי ישראל בכלל ... אזי המחיר המוסרי הכבד מוצדק והדבר לא נחשב להפרה של דיני הלחימה הבינ"ל.
היה זה לואיס מורנו אוקומפו (בתמונה למעלה), התובע הראשי הראשון בבית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג, שאמר בצורה ברורה כי "על פי החוק הבינלאומי ואמנת רומא, מותם של אזרחים במהלך סכסוך מזוין, חמור וחבל ככל שיהיה, אינו מהווה כשלעצמו פשע מלחמה. המשפט ההומניטארי הבינלאומי ואמנת רומא מתירים ללוחמים לבצע התקפות מידתיות נגד מטרות צבאיות, גם כאשר ידוע שיתרחשו כמה מקרי מוות או פציעות של אזרחים". הדברים מדברים בעד עצמם.
אין לראות בטור זה משום המלצה ועידוד לפגיעה סתמית באזרחי האויב בשום אופן
留言