נער בן 16 ריסק את פניה של יולי בת ה 4 כשהוא רכוב על אופניו החשמליים. כלהקת זאבים השועטת לתוך עדר כבשים, פורצים כלי האימה הללו, נהוגים לרוב בידי נערים, לתוך קהל הולכי רגל, תוך שהם מתמרנים עצמם במהירות עצומה. לעיתים חובשים הרוכבים קסדה, שתגן עליהם, ואופניהם השחורות משופרות בגלגלי ענק ובמנוע מחוזק. כאבירי ימי הבינים דוהרים הם ביננו, הולכי הרגל, על סוסי המלחמה החשמליים שלהם. ואנו, אריסים חסרי הזכויות, נאלצים לברוח הצידה שמה נפריע להם....
כפסע היה בין יולי הקטנה לבין פגיעה מוחית בלתי הפיכה או אפילו מוות. הדורס ברח, כמנהג "גיבורי" האומה החדשים, אבל הוא צולם ואותר על ידי גולשים ב Facebook. הילדה נותחה ולא נשקפת לה סכנה אך היא לא מתלוצצת עם רופאיה.
מי שהשתתף בהרצאה שלי "סוגיות פליליות מרתקות" לא יופתע מכך שליולי הקטנה מחכה מכה נוספת וכואבת והפעם ממערכת המשפט הפלילי. הנהג הדורס שוחרר הביתה בתום חקירתו. ככל הנראה מערכת המשפט תגלה כלפיו רחמים, שהוא לא גילה כלפי הולכי הרגל, שסיכן בנסיעתו הפרועה. אז מה ? רשע וטוב לו ? זאת החברה שאנו שואפים אליה? במישור הפלילי, במדינת ישראל, התשובה היא כן. אבל יש עדיין כלי משפטי נוסף אפשרות לבוא עימו חשבון....
הוריה של יולי יכולים להגיש נגד הדורס תביעת נזיקין, בשמם ובשם יולי. אבל מאחר והוא בן 16 בלבד סביר להניח שאין לו יכולת כלכלית לשלם פיצויים. אז מה ? שוב רשע וטוב לו? הפעם התשובה היא לא. ככל שהנער הזה איננו יתום ויש לו הורים (גרועים למדי מסתבר) אזי אפשר להגיש תביעה נזיקית נגדם בשל מעשה שעשה בנם.
האם הדרך של ענישה כלכלית היא יעילה?
מאוד. אם יש דבר שאנשים לא אוהבים לקבל זה קנס או דו"ח. כל שכן, תביעה על סך מאות אלפי ש"ח או אפילו מעל לכך. תביעה כזאת תדיר שינה מעיני רוב ההורים. ככל שיוגשו יותר תביעות כאלו יותר ויותר הורים יתלבטו רבות האם כדאי לרכוש לבנם את הכלי הקטלני.
האם צריך לחייב הורים בגין נזקי אופניים חשמליים?
אם הם פגעו במישהו אז כן
לא, הורים לא יכולים לשלוט במה שעושים ילדיהם
בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה?
עולם המשפט מתמודד עם שאלת אחריות הורים בגין התנהגות ילדיהם. הכלל שנקבע בפסיקה הוא שככל שמדובר בהתנהגות, שהורה סביר היה אמור למנוע אותה אזי ניתן להגיש את התביעה נגד ההורה. במקרה בו ילד קטן רץ אל הכביש וגרם לנהגת להסיט את ההגה ולפגוע רכב חונה נקבע כי הוריו של הילד אחראים לנזק, שנגרם לרכבים. הנימוק היה שהורה סביר היה משגיח על בנו מפני התפרצות כזאת ועל כן, במחדלם, הם גרמו לנזקים שנגרמו עקב התפרצות בנם.
הורים חבים חובת זהירות ישירה של השגחה על מעשי ילדיהם שלא יזיקו, לפי מידת הזהירות הרגילה של הורה סביר ואחראים הם כלפי מי שניזוק על ידי ילדם עקב אי מילוי חובת הזהירות המוטלת עליהם כהורים. אכן, יישומם של העקרונות הנ"ל איננו אחיד והוא תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בתי המשפט לא תמיד הגיעו לאותה תוצאה ולאותה מסקנה לעיתים תוך הדגשת נסיבות שונות ולעיתים תוך גישות שונות, מעולמם הפרטי של השופטים, בנסיבות דומות.
כלומר, הסיכוי שבית המשפט יעשה משפט צדק ויחייב כספית את הורי הדורס, בתוצאות התנהגותו האלימה, תלויה בכמה גורמים. ראשית, מיהו השופט? אם הוא שופט שמאמין שתפקידה של מערכת המשפט הוא לעזור לחברה לבוא חשבון, עם מי שמזיקים לה, אזי ככל הנראה הוא יטה לטובת הטלת אחריות מוגברת על הורים בשל השתוללות בנם ברחוב. הנימוק לכך הוא שמדובר במכת מדינה והורה סביר צריך לבחון איך בנו הקטין מתנהל במרחב הציבורי כאשר הוא מאפשר לו לנסוע על כלי כה קטלני (ולרוב גם קונה לו אותו). בנוסף, ההגעה למסקנה בדבר מידת אחריותו של ההורה אינה קשה כל כך - רוב האנשים, כשיעלו אותם על הדוכן, ככל הנראה יספרו את האמת - שהם ידעו, שתקו וקיוו שלא יקרה כלום. קוראים לזה התנהגות פזיזה והיא בהחלט מטילה אחריות נזיקית.
כשהייתי נער פוחז, אהבתי לקחת חלק בקרבות רחוב. נהניתי להרביץ ולהשליט אימה בשכונת מגוריי. האם בשל התנהגותי זאת יכולים היו הורים אחרים לתבוע את הוריי (הנורמטיביים לחלוטין) בשל כך שהם לא שלטו בי? לא . הדבר איננו דומה לסוגיית האופניים החשמליים. כאשר אתה קונה לבנך כלי תחבורה קטלני, כאשר אתה יודע שהוא נוסע על המדרכה, כאשר אתה יודע שהכלי שודרג כי אתה מימנת את זה , כאשר אתה לא שואל שאלות כדי לא לדעת .... אתה הורה שיש לו אחריות נזיקית. נניח שאבא שלי, היה קונה לי אלה או אגרופן ... או אז ניתן היה לייחס לו את הנזיקין שגרמתי לאחרים ולחייבו לשלם על מעשיי.
החשש הגדול שלי הוא משופטים "רכי לב" שלא מבינים את חובתם כלפי החברה ורואים עצמם מן אוונגרד נאור, שתפקידו להאיר את העולם ולפזר חדי קרן ורודים בשמיים. שופטים אלו אינם רואים עצמם כחלק מהחברה, אלא מעליה, ואינם חשים מחויבים אלינו האזרחים. הם יעדיפו שלא להטיל אחריות על הורי הנהג הדורס בשל כך שלא הוכח להם הקשר המשפטי הישיר בין התנהגותם ההורית לבין התנהגות בנם הקטין. אבוי לנו משופטים כאלו המדקדקים בזכויות רשעים וסופם שיוצרים חברה שמתעמרת בזכויות התמימים.
הנזק שאף אחד לא מדבר עליו
הנער הדורס לא פגע רק בפניה ובנפשה של יולי. הוא פגע במשהו חמור מכך הזכות לנוע בחופשיות על המדרכה. לא שמעתם על הזכות הזאת? אז נעים להכיר. בעבר אדם היה הולך על המדרכה ללא חשש ופחד שמא ייהרג בידי טילון חשמלי כזה שיפגע בו. אף אחד לא חשב על הזכות הזאת כי היתה חינם ובשפע. עכשיו כאשר אנשים חוששים ללכת על המדרכה הם מבינים שלקחו להם משהו. את הזכות להתנהל בחופשיות במרחב שנקי מכלי רכב מסוכנים. אני רואה בזכות זאת כחלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כאשר הופכים אדם למפוחד ומנוע מלהתנהל בחופשיות במרחב שאמור להיות בטוח עבורו זה משפיל. אין לאנשים אפשרות לעוף באויר או לייצר לעצמם מדרכה אחרת. על כן, הם בעצם נאלצים לחלוק את המרחב הציבורי הידוע בשם מדרכה, עם רוכבי האופניים החשמליים. זאת פגיעה משפילה . זאת פגיעה חוקתית.
עד היום נהוג היה לדבר על פגיעה חוקתית בכבודם של מיעוטים, חלשים, עבריינים וכיו"ב. אבל כדברי נשיא בית המשפט העליון שמגר, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נועד להגנת זכויותיו של הציבור הרחב ולא רק למען זכויות העבריין
אני מאוד מקווה שהוריה של יולי יתבעו את הוריו של המנוול ויוציאו מהם כל שקל שיש להם. שילמדו לגדל בני אדם . לא חיות.
אם נהניתם מהקריאה אשמח אם תשתפו. ניתן גם להשאיר הערות
コメント